אמפתיה והפרעה נרקיסיסטית: האם אפשר להרגיש את האחר

אחת השאלות המורכבות והכואבות ביותר העולות בקרב בני זוג של נרקיסיסטים, ילדים בוגרים של הורים נרקיסיסטים ומשפחות המתמודדות עם קושי זה, היא שאלת האמפתיה. האם האדם היקר להם, המציג לעיתים קרובות קור רוח, התרכזות עצמית קיצונית או צורך בלתי פוסק בהערצה, מסוגל בכלל להרגיש אותם? האם הוא יכול להבין את הכאב שהוא מסב להם, או שמא מדובר בלקות רגשית מוחלטת ובלתי ניתנת לשינוי? השאלה הזו אינה רק תיאורטית; היא נוגעת בליבת היחסים הבינאישיים ומכתיבה את היכולת של הסובבים לשמור על בריאותם הנפשית ולמצוא מזור לקשר פגוע.

בשיח הפופולרי, נרקיסיזם מתואר לעיתים קרובות במונחים דיכוטומיים של טוב ורע, תוך תיוג האדם כ'מפלצת חסרת רגש'. עם זאת, בקליניקה המקצועית ובמחקרי עומק פסיכולוגיים מתגלה תמונה מורכבת בהרבה. הפרעת אישיות נרקיסיסטית אינה מתאפיינת בהכרח בהיעדר מוחלט של יכולת אמפתית, אלא בשיבוש עמוק, מבני ודינמי של האופן שבו אמפתיה מופעלת, נחוות ומבוטאת. כדי להבין את המורכבות הזו, יש לצלול אל מעבר למסיכה הנרקיסיסטית ואל תוך עולם החוויות הפנימי של האדם והמנגנונים המגנים עליו מפני מפגש עם פגיעות ובושה.

בעבודה הטיפולית בקליניקה של ד״ר בתיה כהן קרויטורו, פסיכולוגית קלינית בכירה, עולה שוב ושוב החשיבות של הבנת המנגנונים הללו לא כחוסר עניין גרידא באחר, אלא כמערך הגנה נוקשה המונע מהאדם לצאת מעצמו מחשש להתפרקות. גישה פסיכודינמית עכשווית, המשלבת את פסיכולוגיית-העצמי של היינץ קוהוט עם תיאוריות יחסי-אובייקט ומנטליזציה, מאפשרת לנו להתבונן בתופעה זו בעיניים מקצועיות, חומלות ומפוכחות כאחד, ללא שיפוט קלישאתי.

הבחנה קריטית: אמפתיה קוגניטיבית מול אמפתיה רגשית

כדי להשיב על השאלה האם נרקיסיסטים מסוגלים להרגיש את האחר, פסיכולוגים מבחינים בין שני סוגים עיקריים של אמפתיה. הבחנה זו חיונית כדי להבין מדוע בני זוג או בני משפחה חשים לעיתים קרובות מבולבלים – מצד אחד, האדם שמולם יכול להיות מקסים, מבין עניין ורגיש לניואנסים חברתיים בקשרים ראשוניים, ומצד שני, להפגין אטימות מוחלטת בעת מצוקה אמיתית של הקרובים אליו.

הסוג הראשון הוא אמפתיה קוגניטיבית (או 'תודעת האחר'). זוהי היכולת האינטלקטואלית להבין מה האחר מרגיש, לקרוא את המפה החברתית ולדעת מהי התגובה המצופה בסיטואציה מסוימת. אנשים עם קווים נרקיסיסטיים מחזיקים לעיתים קרובות באמפתיה קוגניטיבית מפותחת ביותר. הם מיומנים בזיהוי חולשות, רצונות וצרכים של האחר, ומשתמשים בידע זה כדי להקסים, להחמיא או, במקרים פחות מיטיבים, לתמרן ולשלוט ביחסים. הם מבינים את הראש של האחר, אך לא בהכרח חשים את ליבו.

הסוג השני הוא אמפתיה רגשית (או אמפתיה אפקטיבית). זהו התהליך שבו אנו חשים, ברמה הגופנית והרגשית, הד קרוב לחוויה של האדם האחר – כאשר עצב שלו מעורר בנו עצב, וכאשר כאבו מעציב אותנו וגורם לנו לרצות להושיט עזרה. אצל המתמודדים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, ערוץ זה חסום או משובש בצורה קשה. המחסום אינו נובע מחוסר יכולת ביולוגי מולד ברוב המקרים, אלא ממנגנוני הגנה רגשיים עמוקים השומרים על העצמי מפני הצפה.

המנגנון הרגשי: מדוע האמפתיה חסומה?

כדי להבין את חסימת האמפתיה הרגשית, עלינו להתבונן במבנה האישיות הנרקיסיסטי דרך פריזמה פסיכודינמית. לפי תיאוריית פסיכולוגיית-העצמי של קוהוט, הגרעין של הנרקיסיזם אינו אהבה עצמית מופרזת, אלא פגיעות עמוקה בערך העצמי (נכות זמנית או קבועה במבנה העצמי). מתחת למעטה הגרנדיוזיות שוכנים רגשות קשים של בושה, ריקנות, חוסר ערך ופחד נורא מפני דחייה או כישלון. הגרנדיוזיות והצורך התמידי באישור חיצוני משמשים כהגנה הישרדותית מפני מפגש עם תהומות אלו.

כאשר אדם נדרש להפגין אמפתיה רגשית אמיתית כלפי מישהו אחר, הדבר מחייב אותו להניח לרגע את צרכיו שלו בצד, להודות בכך שלשני יש עולם פנימי עצמאי ולעיתים אף להכיר בכך שהוא עצמו פגע באחר או גרם לו סבל. עבור האדם הנרקיסיסטי, הכרה כזו היא איום קיומי על הדימוי העצמי השברירי שלו. להודות בטעות או לחוש אשמה פירושו להתמודד עם בושה תהומית שמאיימת למוטט את המבנה כולו. לכן, המערכת הנפשית מגייסת הגנות מיידיות המונעות את החיבור הרגשי לכאבו של האחר.

בטבלה הבאה מוצגות ההבדלים המרכזיים בין חוויית העצמי והאחר בקשר אמפתי בריא לבין חווייתו של אדם המתמודד עם נרקיסיזם:

מנטליזציה ויחסי אובייקט בצל הנרקיסיזם

מושג מפתח בהבנת הקושי האמפתי הוא מנטליזציה (Mentalization) – היכולת להבין את ההתנהגות של עצמנו ושל אחרים במונחים של מצבים מנטליים (רגשות, מחשבות, כוונות ורצונות). אצל אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, יכולת המנטליזציה נוטה לקרוס בדיוק בנקודות שבהן מתעורר קונפליקט רגשי בינאישי. ברגע שהם מרגישים מאוימים, מבוקרים או לא מוערכים מספיק, חלה נסיגה והם מתקשים לראות את המצב מנקודת מבטו של האחר. האחר הופך במהירות מ'שותף' ל'אויב' או למקור של פגיעה.

בעבודה הטיפולית הדינמית בתוך הקליניקה, אנו פוגשים לא פעם את ההשלכות הכואבות של דינמיקה זו על מערכות יחסים קרובות. בני זוג של נרקיסיסטים חווים בדידות קיומית עמוקה. הם חשים כי כאשר הם מביעים עצב או חולשה, במקום לקבל חיבוק והבנה, הם נתקלים בחומה של כעס, אדישות או האשמה חוזרת (כגון 'את תמיד הורסת את האווירה' או 'אתה רגיש מדי'). פגיעה זו מעמיקה עוד יותר כאשר מדובר ביחסי הורים וילדים. הורה נרקיסיסטי מתקשה לראות את ילדו כישות נפרדת עם רצונות משלה, ורואה בו לעיתים קרובות כלי להגשמת שאיפותיו שלו, מה שמותיר את הילד בתחושת ריקנות וחוסר נראות קשה שמלווה אותו גם בחייו הבוגרים כילד בוגר של הורה נרקיסיסטי.האם אפשר לפתח או ללמוד אמפתיה? המבט הטיפולי

השאלה האם טיפול בנרקיסיזם יכול לחולל שינוי ביכולת האמפתית היא מורכבת ודורשת כנות מקצועית. מכיוון שמדובר במבנה אישיות נוקשה שהתעצב לאורך שנים כמענה לטראומות מוקדמות, חסכים רגשיים או סביבה שלא סיפקה תנאים מתאימים להתפתחות עצמי בריא, השינוי אינו פשוט ואינו קורה בן רגע. טיפול פסיכודינמי עמוק אינו מציע פתרונות קסם מהירים או 'תרגילים' קוגניטיביים בלבד ללימוד אמפתיה מדומה.

התהליך הטיפולי בגישה הדינמית-אנליטית העכשווית מתמקד ביצירת מרחב בטוח, יציב ונטול שיפוטיות שבו המטופל יכול להניח לאט לאט את הגנותיו הנוקשות. השינוי מתרחש דרך הקשר הטיפולי עצמו – חוויה מתקנת שבה המטופל מרגיש מובן, נראה ומוחזק על ידי המטפל, מבלי שיופעל עליו לחץ להציג מצג שווא של שלמות. כאשר המטופל מתחיל לחוש בטחון פנימי בערכו שלו, ומתנסה בחוויה של קבלה גם עם חלקיו הפגיעים והפחות מושלמים, הצורך בהגנות הגרנדיוזיות פוחת. רק מתוך מקום שבו העצמי מרגיש פחות מאוים, מתפנה מרחב נפשי להתבונן באחר באמת, לגלות סקרנות כלפי עולמו הפנימי ולפתח ניצנים של אמפתיה רגשית אותנטית.

חשוב להדגיש כי פנייה לטיפול מצריכה מוטיבציה פנימית עמוקה מצד המטופל עצמו. לעיתים קרובות, אנשים עם קווים נרקיסיסטיים מגיעים לטיפול רק בעקבות משבר חיים קשה – גירושין, אובדן מקום עבודה, דיכאון או תחושת ריקנות שלא ניתן עוד לשאת. עבור בני המשפחה ובני הזוג, חשוב להבין שאי אפשר 'להכריח' את האחר להשתנות או להבריא, והעבודה הטיפולית החשובה ביותר עבורם היא לעיתים קרובות הבנת הגבולות שלהם עצמם, שמירה על בריאותם הנפשית ועיבוד הכאב והאכזבה מהקשר.

סיכום ומחשבות להמשך הדרך

ההבנה כי היעדר האמפתיה אצל הסובלים מהפרעה נרקיסיסטית אינו נובע מרוע מוחלט אלא ממצוקה מבנית וממערך הגנות שברירי, עשויה להעניק הקלה מסוימת לסובבים אותם. עם זאת, הבנה זו אינה מחייבת השלמה עם פגיעה, ביטול עצמי או חוסר כבוד במערכת היחסים. הדרך להתמודדות נכונה עוברת תמיד דרך זיהוי המציאות כפי שהיא, ללא אשליות לגבי שינוי מהיר, לצד פיתוח גבולות פנימיים וחיצוניים ברורים שיגנו על שלמותכם הנפשית.

אם אתם חשים שאתם נשאבים לקשר שמרוקן אתכם, אם גדלתם בצל הורה שלא יכול היה לראות אתכם באמת, או אם אתם מזהים בעצמכם דפוסים המקשים עליכם ליצור קשרים קרובים ומזינים – דעו כי אינכם חייבים לשאת את המשא הזה לבדכם. פנייה לתהליך של פסיכותרפיה דינמית ומעמיקה עם פסיכולוגית קלינית מומחית בתחום מאפשרת לחקור את המנגנונים הללו לעומק, למצוא את הקול האישי שלכם, לרפא פצעי עבר ולבנות דרכים חדשות ובריאות יותר של קיום וקשר בעולם.